על אופטימיות ועל "אימהות בעורף"

נשארתְ לבד עם הקטנים או המתבגרים. בן הזוג במילואים או לא מגויס אבל עובד בטירוף. מה קרה, מלחמה? כן, כן, אנחנו במלחמה, וקשה להכיל את זה. הרבה פעמים יצא לנו להגיד על מצבים קיצוניים "מה קרה, מלחמה", ועכשיו זה אמיתי וממש כאן. בבית בלאגן. הוויכוחים בטון גבוה מהרגיל, האכילה לא מווסתת - מהירה או בכמויות גדולות.

הרעש שבחוץ נכנס גם לראש שלנו. כן הפוגה לא הפוגה, יש עִסקה אין עִסקה, מי ישתחרר ולמי עוד נחכה, הם שוב ימתחו ויתעללו בנפש של כולנו? יש או אין בית ספר, חצי יום במסגרת לילדים או רק שעתיים, יש מקלט בסביבה הקרובה, אפשר לצאת לגן המשחקים לשחרר קצת מתחים, להתנדנד, להתגלש... להרגיש ילד. אפשר או אי אפשר? זה רעש של אופנוע או התחלה של אזעקה?

וואי כמה ר ע רע רעשששש

בואי ננסה להכניס קצת טוב, קצת רוגע. הרי ברור שעם כל כך הרבה רעש, פחד, חרדה, רעידות בגוף, חוסר שינה, אנחנו לא אותו הדבר. כלום לא אותו דבר. לא אנחנו, לא המשפחה שלנו, לא החברים, לא הילדים שלנו. גם לא הקטנים שאולי מבינים פחות אבל מרגישים הרבה. בטח לא המתבגרים שהשגרה נלקחה מהם.

כל זה, כן, כל זה ועוד, משפיע עלינו: על הנשימה, על איכות השינה, על מצב הרוח, המוטיבציה וכמובן על התיאבון והאכילה. מתחשק לאכול או אוכלים רק כי רעבים? אוכלים כי רעבים או רק כי האוכל מרגיע אותי? אוכלים גם אוכל בריא או נמשכים בעיקר לממתקים, חטיפים ומאפים?

איך נכיל את כל זה, וממה מתחילים?

אחרי שגם אני, כמוך, עברתי ימים של קיפאון, עצב וכאב, החלטתי לקחת את כל מה שאני פוגשת בקליניקה בתקופה הזאת לטובת תוכנית "אימהות בעורף". מתכננת 4 מפגשים ממוקדים בזום בקבוצה אינטימית של עד 10 אימהות. נתחיל אחרי חנוכה.

בינתיים, נתחיל להתמקד בהשתדלות ובדברים הטובים שאת כן מצליחה לקיים ולשמֵר בתוך כל הכאוס.

למשל:

© חברים של הילדים הגיעו אחר הצהריים. במקום עוד חטיף הכנו יחד צלחת פירות חתוכים, והם שיתפו פעולה.

© הלכנו לגן שעשועים אפילו לחצי שעה.

© השמענו שירים ורקדת יחד עם הילדים לצלילי השיר הקצבי והאהוב שלכם.

© הכנו בערב פיצה על פיתה מקמח מלא במקום להזמין מבחוץ.

© הזמנו פיצה אבל הוספנו ירקות חתוכים ליד.

שתפי אותי בדבר קטן שעשית – משהו ששימח אותך ועשה טוב לך ולילדים.